סנדק

הסנדק הוא מי שאוחז בתינוק על ברכיו בזמן ברית המילה, ביום השמיני. המילה מקושרת בדרך כלל למונח יווני שפירושו «חבר הילד», אך מקורה שנוי במחלוקת. הסנדק אינו אפוטרופוס דתי של הילד ואין עליו התחייבות דתית כלפיו, כמו «סנדק» במובן הנוצרי של המילה בשפות אחרות. זהו כבוד שניתן למי שהמשפחה רוצה לשתף ברגע המכונן הזה.

1מה אומרת המסורת הכתובה

השו״ע (יורה דעה רסה:יא) מזכיר את המנהג להכין כסא לאליהו, והרמ״א מוסיף שנוהגים להדר אחר מצווה זו, להיות סנדק ולתפוס את התינוק למוהלו. בשם המהרי״ל הוא כותב שכוחו של הסנדק גדול מכוחו של המוהל, עד שמקדימים אותו לקריאת התורה, ושכל סנדק נחשב כמקטיר קטורת. באותו קטע מוזכר גם מנהג שלא לתת שני ילדים לאותו סנדק, בדומה לקטורת, שבה ניתן השירות לכל פעם למישהו חדש. מי שהדבר נוגע לו כדאי להתייעץ עם הרב.

בשעת הברכה, לפי הרמ״א (יורה דעה רסה:א), הסנדק יושב, ואילו המוהל והאב עומדים. הרמ״א מציין באותו מקום גם את הברכה שהילד ייכנס לתורה, לחופה ולמעשים טובים כשם שנכנס לברית.

2לפי העדות והמשפחות

• במשפחות רבות, ספרדיות ואשכנזיות כאחת, הכבוד ניתן לסבא, לעיתים לדוד, לחבר קרוב של המשפחה או לרב מכובד. זהו מנהג רווח, לא כלל.
• במשפחות אשכנזיות הכבוד להביא את התינוק אל הסנדק ניתן לעיתים קרובות לזוג אחר, «קוואטער» ו«קוואטערין» (ראו הערך קוואטער). במנהג ספרדי או מזרחי הכיבודים האלה מתחלקים אחרת, לעיתים בין הסנדק לקרוב משפחה; איננו קובעים אותם.
• במשפחות רבות מושיבים את הסנדק על כסא אליהו: זהו מנהג, ואינו זהה בכל מקום.
• במשפחות ישראליות חילוניות הכבוד ניתן לרוב לסבא או לאדם אהוב, ללא דרישה מיוחדת: הרב או המוהל יכולים להסביר מה המסורת מצפה.

3מה זה משנה להזמנה

• אין חובה לציין את הסנדק בהזמנה: זה כבוד ולא מידע מעשי. בחוברת הטקס אפשר לציין את שמו עם הסבר קצר.
• מומלץ ליידע את האדם זמן רב מראש: צריך שיוכלו לשבת בנוחות ולהיות זמינים בשעה המדויקת של הברית.
• אין להשאיר את המונח «סנדק» ללא הסבר בפני אורחים שאינם מכירים אותו: משפט קצר («מי שאוחז בתינוק בשעת המילה») מונע אי־הבנות.
• אם מתוכננים כמה כיבודים (סנדק, קוואטער, ברכות), מציגים אותם יחד בחוברת, בלי לדרג את האנשים.